Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2011

מאז ההחלטה החגיגית שלי אודות כתיבת רשומה חדשה אחת לשבוע ולא כל יום, עברו שבועיים ולא נגעתי באתר הזה. גם לא עם האצבע הקטנה שלי, אפילו לא עם מקל. (עדכון – נכון לעכשיו עבר לפחות חודש כי הגענו ל-1 במאי ובכל חודש אפריל לא עדכנתי רשומה).
קרו הרבה דברים בשבועיים האלו, לפחות הרבה דברים בעיני תינוק ואמא טרייה.  בעיני אחרים כנראה שלא קרה הרבה בכלל, מלבד דבר אחד מהותי בתקופה הזו, או דבר אחד בלבד שאחת שלא כמוני הייתה טורחת לספר עליו.
ובכן – התפטרתי.
מובן שיש לי עוד מיליון סיפורים וחוויות מהשבועיים האלו, אך הזמן, הזכרון, והסבלנות קצרים כעת מלכתוב את כולם.  עימכם הסליחה.

במהלך שבוע הסתובבתי עם הרגשה שאני צריכה להתקשר לבוס שלי ולהודיע לו על התפטרותי.
טלפון מקרינה שבישר שהמחליפה שלי ילדה (אמרנו בייבי בום, לא?) ושהם מחפשים מישהו שיחליף אותה עודד אותי לחייג אליו ולבשר לו שקיבלתי את ההחלטה לעזוב. 

טוב שקרינה סיפרה לי על המחליפה היולדת, זה גרם לי להבין שעכשיו זה זמן טוב לקבל את ההחלטה הלא פשוטה הזו, ולא שניה אחרי שבעבודה שלי יחפשו עובד/ת זמינה כדי לאפשר לי לחזור לעבודה. רציתי, בכוונה, לסגור את הדלת הזו ולא להאריך עוד את החופשת לידה.  אני לא רוצה למצוא את עצמי חוזרת לשם עוד כמה חודשים מחשש כלכלי, מזה שזה קרוב לבית, ונוח וקיים ומחכה לי.  פשוט לא רוצה.  היה לי בסדר שם, אבל אני לא שואפת לבסדר.  בסדר זה לא מספיק טוב, לא הייתי שמחה שם, ואני לא רוצה להקדיש את החלק הארי של הזמן שלי למשהו שלא משמח אותי. מובן שכרגע אני די מתחרפנת בבית, עם כל האהבה לאופיר. יש גם לא מעט חששות בנושאים כלכליים.
למרות זאת, ולמרות הזכרון שקצת אבד לי בזמן ההריון ולא שב להיות כפי שהיה (אני מגזימה, הוא די שב), אני זוכרת בבירור שמהחודש הראשון במקום העבודה הזה תהיתי אם זה מה שאני הולכת לעשות מעכשיו.  הרגשתי שכל אחד עם טיפת שכל יכול לעשות את העבודה הזו, שאני לא צריכה תארים בשביל זה, שאני לא מנצלת את היתרון היחסי שיש לי בחיים האלו במקום הזה, ואולי אפילו שבחרתי במקצוע הלא נכון.  לגבי החלק האחרון אני עוד לא בטוחה, קשה לדעת, זו בסך הכל היתה העבודה הראשונה שלי במקצוע.  שנתיים וחצי חיכיתי שהשלב הזה בחיים יסתיים, והנה, סיימתי אותו השבוע.  ההרגשה טובה, וסגירת הדלת הזו פתחה לי חלון עם אויר צח. בתקווה החלון הזה בעתיד יהפוך לדלת אחרת שתיפתח, אולי כשאחליט מה ארצה להיות כשאהיה גדולה.  מתור לי להגיד את זה עדיין, או שמא הפיכתי לאמא הופכת אותי לגדולה כבר? שאלות ברומו של עולם.  קטונתי.  

בפינת הבישל השבועית (או הדו-חודשית?) יש רשימה ארוכה עד מאוד של ניסויים חדשים.  חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות.  אף אחד מהם לא רשם כישלון נחרץ וכואב כמו הרביולי המסכן ההוא, לשמחתי.
בין היתר, ניתן למנות את:

המוסקה הראשונה שלי, יצא מלוח מידי אבל עדיין טעים ואכיל
לזניית חצילים וקישאים. יצא מאוד טעים, להבא כדאי לקלות את הקישואים יותר
עוגת תפוחים
חזה עוף אפוי בתנור עם ירקות – מפתיע מאוד לטובה

כמה פיצות

אורז קארי – הראשון שלי ולבטח לא האחרון, ליקקנו את הסיר

וגם כמה פסטות, כמה מוקפצים,קציצות אפויות (ממולאות בפרחי ברוקולי – טעים, מגניב ואפילו יחסית בריא), גרנולה ביתית, מקלובה מאולתרת, נשנושי חומוס אפויים, ובטח עוד כמה מאכלים שנשכחו בדרך הארוכה מהמטבח למחשב שבסלון. אם אעלה לכאן את התמונות של כולם הרשומה הזו באמת לא תמצא את דרכה לפרסום לעולם. 

כמה מהמתכונים לקוחים מתוך האתר של אחת בשם ניקי, שכל המתכונים שלה שניסיתי עד כה הם יחסית פשוטים ונחלו הצלחה בינונית עד גבוהה- וזו סטטיסטיקה לא רעה. מקור נחמד נוסף לרעיונות בישול ומתכונים, מלבד עשרות הספרים שעל המדף (גילוי נאות: כמה מהם יושבים על השרפרף בשירותים ומשמשים כחומר השראה) הוא בלוג העונה לשם החביב בצק אלים. התמונות מרשימות וההסברים הארוכים עד התשה של מחברת הבלוג מקסימים בעיני ומגדירים מחדש את המילה השקעה. דווקא ניסיתי את המתכון שלה לנשנושי החומוס והתאכזבתי, אך אני בטוחה שאחזור לביקור חוזר ומקווה לכתוב כאן על ניסויים מוצלחים מהבלוג שלה.

עוד משהו שקרה בפינת הבישול השבועית קשור שוב, איך לא, להתמכרות שלי למאסטר שף אוסטרליה.  ובכן, סיימתי את העונה השניה, הראשונה, עונת המפורסמים שכמובן לא הכרתי כלל, ועברתי לעונה המקסימה של הילדים, הכל לפי סדר הצפיה הזה.  עליי לציין לטובה את ההפקה האוסטרלית שלקחו תוכנית שמקוטלגת תחת ההגדרה המפחידה "ריאלטי" ועשו ממנה משהו עדין ונעים ולא גס בכלל (וגם מאפשרים לצופים אוהדים לעלות את הפרקים ל-you tube ובכך הם צוברים אהדה ברחבי העולם).  הפורמט של  עונת הילדים שונה קצת כדי להתאים מבחינה רגשית לגיל המדובר ולא לגרום ליותר מידי דמעות לרדת בקרב הטבחים הקטנים.  הדמעות שכן ירדו היו מהתרגשות חיובית, ואני מודה, גם בקרבי ירדו לא מעט. זה כמובן לא אומר הרבה כי אני כבר בכיתי מפרסומת, ולא פעם, אבל בכל זאת, הם עשו עבודה מאוד יפה ומכובדת לפי דעתי.
לפני כמה שבועות ראיתי פרסום בנבכי האינטרנט להרשמה לעונה השניה של מאסטר שף ישראל.  אחרי מחשבה של 15 שניות, נרשמתי.  מה יש לי להפסיד? טפסי ההרשמה כללו שאלות שקשורות לאהבתך לבישול ושאלות לא קשורות בעליל כמו גובך בסנטימטרים.  היה עלייך לצרף גם 3 תמונות. מזל שאני אוהבת להצטלם ויש לנו כל כך הרבה תמונות שאפשר למצוא כאלו שאני פוטוגנית בהם פה ושם, על אף הקילוגרמים הנוספים שאני חובקת עימי מאז הלידה. תודה לאישי היקר שמצלם אותנו בכל הזדמנות.
פרטים נוספים על חווית המאסטר שף שלי, וכן, גם על הקילוגרמים הנוספים שלי והצהרת המלחמה החדשה עליהם, ברשומה אחרת.
עוד בהמשך – סופ"ש מפנק במיוחד בזכרון יעקב, פסח נורא, ואופיר אחד מתוק שמשלשל שבוע וחצי והספירה ממשיכה לצערי. מישהו אמר החלפת חיתול?

מודעות פרסומת

Read Full Post »